גז"ד של נאשם ברצח צעיר ובתקיפה בנסיבות מחמירות

הנאשם, הורשע לאחר שמיעת ראיות בשני האישומים המיוחסים לו עפ"י כתב האישום, אישום ראשון תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 + 382 (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, וסחיטה בכוח עפ"י סעיף 427 רישא לחוק העונשין הנ"ל, באישום השני הורשע הנאשם בעבירות של: קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 (1) לחוק העונשין הנ"ל, רצח, עבירה לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין הנ"ל ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין הנ"ל.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואיננו רואים צורך לחזור ולפרט אותן במסגרת גזר הדין.

בטיעוניה לעונש, לא חלקה ההגנה על כך כי בגין עבירת הרצח, יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם שהינו העונש הבלבדי לעבירת רצח בה הורשע הנאשם, והמחלוקת בין הצדדים הינה באשר לעונש שיש להטיל בגין הרשעת הנאשם בשתי העבירות שבאישום הראשון, תקיפה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח, והאם יש להטיל עונש נפרד ואם כן, האם ריצוי עונש זה יהיה בחופף או במצטבר.

ב"כ המאשימה טענה כי המדובר באירוע נפרד ובקורבן עבירה נפרד מהאישום בעבירת הרצח שבאישום השני, על כן, יש לגזור, לטענתה, עונש מאסר נפרד בגין עבירות אלה, שריצויו יהיה באופן מצטבר לעונש של מאסר עולם שיוטל על הנאשם בגין עבירת הרצח.

יצוין כי ב"כ המאשימה הסכימה כי עבירות הקשר לפשע ושיבוש מהלכי משפט שבאישום השני נבלעות עם עבירת הרצח ולגביהן לא ביקשה עונש נפרד.

הסנגור מצידו טען כי המדובר בנאשם שעד לאירועים אלה ניהל אורח חיים נורמטיבי, אין לו רישום פלילי כלשהו, וכי המדובר בנאשם שעבד בשתי עבודות לפרנסתו ולפרנסת אמו שהינה חד הורית ועמה הוא חי, כמו כן טען הסנגור כי חלקו של הנאשם הן באירועים נשוא האישום הראשון (התקיפה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח) והן באירועים נשוא האישום השני (קשירת קשר לפשע, רצח ושיבוש מהלכי משפט) לא היה דומיננטי וכי בכל האירועים האלה חלקם של האחרים היה גדול יותר, על כן לטענתו ראוי כי עונש המאסר שייגזר על הנאשם בגין העבירות שבאישום הראשון יהיה חופף לעונש מאסר העולם שייגזר על הנאשם בגין עבירת הרצח שבאישום השני.

כאמור, פרטי האירועים ונסיבות ביצועם פורטו בהרחבה ואיננו מוצאים צורך לחזור ולפרטם בגזר דין זה, יחד עם זאת נציין כי בכל הקשור לרצח של המנוח יבגני, הנאשם הוא אשר הגה את הרעיון בפני האחרים, והוא היה הראשון מבין החבורה שהחל חונק את המנוח ע"מ להמיתו, כך שאיננו מקבלים את טענת הסנגור באשר לחלקו הלא דומיננטי של הנאשם בכל הקשור לרצח של המנוח יבגני. עוד יצויין בהקשר זה כי המדובר בנער תמים אשר נרצח על לא עוול בכפו.

העבירות נשוא האישום הראשון מהוות מסכת עובדתית ואירוע נפרד שהתרחש לפני מעשה הרצח של המנוח יבגני, ולפני כל האירועים וההתרחשויות המפורטות באישום השני שעניינם רצח של המנוח יבגני, על כן, נראה לנו כי יש להטיל בגין עבירות אלה עונש נפרד מהעונש אותו יש להטיל בגין העבירות שבאישום השני, גם אם מדובר בעונש של מאסר עולם שיושת בגין עבירת הרצח.

מצאנו טעם בטיעוני ב"כ המאשימה, כי כאשר מדובר בקורבן אחר מקורבן עבירת הרצח, הרי הטלת עונש מאסר שכולו חופף למאסר העולם מהווה התעלמות מהקורבן הראשון ומהווה מסר לא ראוי לחברה באשר לעבירות האלימות שהפכו למכת מדינה.

לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, ואת טענותיהם של ב"כ שני הצדדים, ובהעדר נסיבות כלשהן מהנסיבות המנויות בסעיף 300 א לחוק העונשין התשל"ז-1977, המצדיקות עונש מופחת, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         בגין עבירת הרצח ועבירות הקשר לפשע ושיבוש מהלכי משפט, נשוא האישום השני,  מאסר עולם.

ב.         בגין עבירות התקיפה בנסיבות מחמירות והסחיטה בכוח נשוא האישום הראשון, אנו גוזרים על הנאשם שנתיים מאסר, מתוכם שנה אחת לריצוי באופן מצטבר, והיתרה של שנה אחת לריצוי בחופף לעונש מאסר העולם שנגזר על הנאשם בגין עבירת הרצח.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ו באלול, תשס"ט (15 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.